שעווה

גידול פרחי שעווה בארץ החל בשנות השבעים, בזכותו של פרופסור אברהם הלוי שהביא את השתילים לארץ. מאז, הובאו לארץ זנים נוספים של שעווה, מה שהרחיב את היקף הגידול בארץ לכדי 3500 דונם.

את פרחי השעווה מגדלים בארץ כצמחי נוי, כשתילים וכפרחים לשיווק חיצוני (המשווקים גם במצב של פריחה וגם במצב של פקעות). סך מחזורי הייצוא של פרחי השעווה בארץ מסתכם ב-80 מיליון בשנה.

סיווג סיסטמטי

שעווה או בשמו הלועזי Chamelaucium, הינו סוג של שיח פרחים ירוק עד ורב שנתי, ממשפחת ההדסיים. ארץ המוצא של הפרח היא באוסטרליה. בישראל גדלים כ15 זנים שונים, הנבדלים זה מזה במועד הפריחה, בצורה, בצבע, ובגודל (הן של הפקעות והן של הפרחים). בין מגוון הזנים המשווקים בארץ ניתן להבחין בגיא, מיה, דלה, מונדנס, ארלי בירד, סנו פלק, סגול, סגול חדש ולוליפופ.

תיאור מורפולוגי ומבנה הפרח

פרחי שעווה נחשבים לפרחים קטנים יחסית אשר גדלים בתפרחות. כלל זני פרחי השעווה מורכבים מ-5 עלי כותרת ומ-10 אבקנים, אולם, הם נבדלים זה מזה בצבעי הפרח, בגדלים של העלים, הגבעולים והשורשים ובצורות של הפרחים.

ברוב המינים ניתן להבחין בצמיחת הפרחים בצורה כדורית מיוחדת המשווה להם מראה יפיפה ועדין, ואילו באחד ממיני פרחי השעווה ישנם פרחים המכילים עלים שצורתם כצורת כוכב, ובמרכזם כתר אדום (אף הוא בצורת כוכב).

רבייה

פרחי שעווה זקוקים לתאורה מלאה ולהשקיה מרובה. פריחתם מתרחשת בתקופת האביב והקיץ, אז התפרחות מלבלבות. תהליכי הרבייה של פרחי שעווה מתבצעים באמצעות זרעים, וההאבקה של פרחי שעווה נעשית בידי חרקים שונים.

צבעי הפרח

צבעיהם של פרחי שעווה כוללים גוונים בהירים של קרם, לבן, וורוד וצהוב עדין. הצבעים נקבעים לפי סוג הזן של הפרח, ומשתנים בין סוג אחד למשנהו.

שעווה כסמל

נכון לימים אלה, פרחי שעווה אינם משמשים לצרכים רפואיים, או לצורכי אכילה כאלה ואחרים. שימושיהם העיקרים מתבטאים בגידולם בתור עציצי נוי, או בגידולם כפרחי נוי המופצים ומשווקים לחנויות פרחים שונות ברחבי העולם. אין להם סמליות מיוחדת פרט לכך שהם נחשבים לפרחים המשרים רוגע, שלווה וחינניות עבור מקבליהם.

סוגי פרחים נוספים

• אירוס
• אקליפטוס
• גיבסנית
• גרברה
• דולפיניום
• ורד
• חמניה
• חרצית
• טוליפ
• כלנית
• ליזיאנטוס
• ליליה
• מנטור
• נורית
• נרקיס
• סחלב
• סטאר גזר
• גלדיולה
• ציפור גן עדן
• קאלה
• רוסקוס
• שושן צחור
• שעווה