חמניה - חמנית

חמניה, המוכרת גם בשם – חמנית, היא פרח רב שימושי המשמש אותנו לצורכי מזון ואכילה. בארץ, השימוש השכיח ביותר בפרחי החמניה מתמקד בגידולם לשם הפקת גרעיני אבטיח. בנוסף, ניתן להפיק מהחמניה גם שמן חמניות בריא (שהינו השמן השלישי הנפוץ בעולם) או להשתמש בה כמובן בתור פרח נוי גדול ומרהיב המשולב בזרי פרחים וסידורי פרחים שונים.

סיווג סיסטמטי

חמניה נקראת בלועזית Helianthus. מוצאה במערב אמריקה הצפונית והיא משתייכת אל משפחת המורכבים. סוג הצמח חמניה מונה כ-50 מינים כאשר היא נחשבת לנפוצה ולמוכרת בניהם. בעבר, גידולי החמניה בוצעו בעיקר בידי אינדיאנים בצפון אמריקה, במאה ה17 התפתחו גידולי החמניה הודות לספרדים שהרחיבו את אזורי הגידול והגיעו לאירופה. לארץ ישראל החמניה הגיעה באמצעות מהגרים רוסיים בראשית המאה ה20.

תיאור מורפולוגי ומבנה הפרח

תפרחת החמניה מורכבת מפרחים צינוריים חד מיניים (נקביים) ומפרחים לשוניים עקרים. עלי הכותרת של החמניה מונים בין 20-30 עלים, שצורתם דומה ללב מפורץ, ומרקמם שעיר. גבעול החמניה שעיר אף הוא, חסר קוצים, וככל שהוא מתקרב לפרח עצמו, הוא הולך ונהיה דק יותר.

שורש החמניה מסתעף בעיקר בשכבת הקרקע העליונה ויכול להגיע לכדי 2 מטרים ובמקרים מיוחדים אף יותר. בזנים מסוימים, גובהה המקסימלי של החמניה יכול להגיע לכדי 3 מטרים.

רבייה

פרחי חמניה כוללים מנגנון מיוחד המונע הפריה באמצעות האבקה עצמית. הודות למנגנון זה נשמרת ואף גודלת השונות הגנטית בפרחים אלו. רביית פרחי החמניה, מתבצעת באמצעות האבקה זרה (האבקה על ידי חרקים, בעיקר בידי דבורים). גידול החמניה מתרחש בקיץ ומחייב הקפדה יתרה על קרקע הנקייה מגידולים קודמים.

צבעי הפרח

צבעם של פרחי החמניה הוא צהוב, כתמתם, חום או ארגמן.

החמניה בפולקלור

לפי אמונות המתבססות על תורת קלפי הטארוט, חמניה היא סמל לנשיות ולפריון. לפי ציירי אומנות נודעים, החמניה היא סמל להתאהבות חסרת גבולות (בעקבות תכונות הפרח לעקוב בעיוורון אחרי אור השמש), ואילו לפי הרפואה הגרעינים שמופקים מפרחי החמניה, מהווים מקור עשיר של מינרלים, והם בעלי חומצות שומן לא רווי המשמשות להורדת רמת הכולסטרול בגוף.

סוגי פרחים נוספים

הבא 3 2 1 קודם